אתר המאמרים של ד"ר נתנאל (נתי) אבנרי
המשך קריאת הפוסט "צינור גז לתורכיה: האם ישראל יורה לעצמה ברגל?"
המאמר התפרסם בעיתון 'ישראל היום' ב-31.1.2017
המזרח התיכון חווה על בשרו עלייה גדולה בהשפעת רוסיה תוך ניצולה את תופעת דאע"ש ואי היציבות לחדירה לאזור. בסוריה זה נראה בהשתלטות על חאלב עם כיבוש מזרח העיר (שהוחזק ע"י המורדים מ-2012) תוך התערבות רוסית לכל הפחות מן האוויר. הניצחון המורלי והסמלי ב"קרב סטלינגרד של סוריה" העלה את תדמיתה הכוחנית של רוסיה באזור ובעולם. מנגד רוסיה נקטה בצעדי שלום שהמחישו מי הקובעת האמתית במדינה. היא קידמה עם תורכיה, התומכת בארגוני אופוזיציה סונים, הסכם הפסקת אש בכל סוריה (למעט מול דאע"ש וג'בהת פתח אל-שאם יוצאת אל-קעידה) כולל מעבר יציאה הומניטרי ממזרח חאלב לאזרחים ולמורדים. נכון להיום משטרה צבאית רוסית היא שמונעת בחאלב ביזה ואלימות על רקע עדתי כלפי הסונים מצד כוחות אסד ושותפיהם האיראנים והשיעים בכלל.
להחלטת ישראל בדבר ייצוא הגז, ישנן השלכות מדיניות לא מבוטלות • התורכים מפעילים לחץ בכדי שישראל תסחור דווקא עמם, וכך ישיגו הן רווח כלכלי והן רווח פוליטי • אולם המגעים מול ישראל הם רק חלק מאסטרטגיה תורכית מקיפה, שמטרתה להחליש את כוחן של רוסיה ואיראן כמעצמות אנרגיה, ובה בעת לחזק את כוחה המדיני והכלכלי • לאור האלטרנטיבות האחרות, על ישראל לשקול בכובד ראש האמנם תורכיה היא הבחירה הנכונה לייצוא גז
לא הגיוני לטעון לקיומו של "עם ערבי היושב על אדמתו" מזה אלפי שנים, נוכח מחקרים שמוכיחים את ההיפך
תוצרת המזרח התיכון 