המאמר התפרסם בעיתון 'ישראל היום' ב-31.1.2017
המזרח התיכון חווה על בשרו עלייה גדולה בהשפעת רוסיה תוך ניצולה את תופעת דאע"ש ואי היציבות לחדירה לאזור. בסוריה זה נראה בהשתלטות על חאלב עם כיבוש מזרח העיר (שהוחזק ע"י המורדים מ-2012) תוך התערבות רוסית לכל הפחות מן האוויר. הניצחון המורלי והסמלי ב"קרב סטלינגרד של סוריה" העלה את תדמיתה הכוחנית של רוסיה באזור ובעולם. מנגד רוסיה נקטה בצעדי שלום שהמחישו מי הקובעת האמתית במדינה. היא קידמה עם תורכיה, התומכת בארגוני אופוזיציה סונים, הסכם הפסקת אש בכל סוריה (למעט מול דאע"ש וג'בהת פתח אל-שאם יוצאת אל-קעידה) כולל מעבר יציאה הומניטרי ממזרח חאלב לאזרחים ולמורדים. נכון להיום משטרה צבאית רוסית היא שמונעת בחאלב ביזה ואלימות על רקע עדתי כלפי הסונים מצד כוחות אסד ושותפיהם האיראנים והשיעים בכלל.
יתרה מכך, רוסיה יזמה את וועידת השלום באסטנה (קזחסטן) ב-24-23 בינואר בין ממשל אסד לנציגי האופוזיציה, שהובילה להבנה עם תורכיה ואיראן על הנחלת פתרון מדיני ולא צבאי למלחמת האזרחים. אם זה היה תלוי באסד ובאיראנים כנראה שלא היו שיחות שלום אלא גמירת חשבון, אבל האינטרס הרוסי בסוריה קובע והוא כלכלי ואסטרטגי, לא עדתי. אפילו תורכיה, שמתחילת הלחימה ב-2011 חתרה להפלת אסד, רמזה כי תקבל עסקת שלום שתכלול את המשך שלטונו. כל זה תחת השפעה רוסית.
במקביל ליוזמות שלום שנועדו לקבוע את שלטון אסד כעובדה קיימת, הגדילה מוסקבה את מספר מטוסי התקיפה במדינה למרות הבטחה להפחתת הנוכחות הצבאית והצהירה על הקמת "רשת הגנה אווירית אחידה" שתגן על סוריה באמצעות טילי נ"מ מסוג S-300 ו-S-400. בנוסף נחתמו הסכמים להרחבת בסיסי הים והאוויר הרוסיים בטרטוס ובלטקיה שבחוף הסורי.
העלייה הרוסית ניכרת במדינות נוספות. בבגדאד יש נוכחות רוסית מאז 2015 במרכז תיאום ושיתוף מודיעין נגד דאע"ש עם עיראק, סוריה ואיראן. בנוסף רוסיה סיפקה לעיראק מטוסי ומסוקי קרב שמצידה אישרה לרוסיה שימוש במרחב האווירי לתקיפות בסוריה מאיראן.
מצרים ופקיסטן חתמו עמה על עסקאות נשק משמעותיות וערכו אתה בשנה הקודמת תרגילים צבאיים. לפי מקורות רוסיים מצרים צפויה לאשר לרוסיה להשתמש בבסיסי ים ואוויר, כולל בסיס על הים התיכון אותו איישה בתקופת המלחמה הקרה לניטור ספינות צי אמריקאיות. בלוב המשוסעת חתמה רוסיה עם ממשל המחוז הגובל במצרים שנלחם בארגונים האסלאמיסטים על עסקת נשק גדולה למרות אמברגו נשק של האו"ם מ-2011, וכביטוי להידוק הקשרים נושאת המטוסים "קוזניצוב" ערכה טקס מרשים בחוף הלובי. אפילו ירדן חתמה עם רוסיה ב-2015 על הסכם הקמת ותפעול שתי תחנות אנרגיה גרעיניות במחוז זרקא, הראשונות במדינה, כשב-2017 התכנית אמורה להתקדם. והפיליפינים הודיעה באוקטובר האחרון על מדיניות התקרבות לרוסיה על חשבון ארה"ב.
מה צופן העתיד הקרוב? השאיפות של מוסקבה עלולות להתרחב עוד יותר לאור עלייה בהכנסות מנפט וגז. מתחילת ינואר מדינות אופ"ק ומדינות נפט נוספות כולל רוסיה החלו ליישם הפחתה מתואמת ביצוא שהובילה לעליית מחיר חבית בכ-15 אחוזים, ויש החוזים נסיקת מחירים בשיעור ניכר עוד יותר בקרוב. בנוסף רוסיה תהנה מעלייה בביקוש ובמחיר הגז. הגידול בהכנסות עשוי להקל את ההתמודדות עם ההשפעות המכאיבות של הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה בעקבות הפלישה לאוקראינה. אגב כך, התיאום ביצוא הנפט, המאבק בדאע"ש והדאגה הרוסית להפחית את האלימות העדתית בסוריה עשויים לקרב אליה את סעודיה, מי שתמיד חששה מהשפעתה באזור.
סיבה נוספת לאופטימיות רוסית נראית מכיוון וושינגטון. הנשיא הנכנס טראמפ רמז לא פעם על נכונות לשקם את היחסים ולקדם עמה שיתופי פעולה בפתרון בעיות עולמיות, כשמנגד הצהיר על בחינה מחודשת של הסכמי הסחר עם סין ושל מערכת היחסים עם היריבה הסינית האנטי-קומוניסטית טאיוואן.
כיצד ישראל צריכה לפעול בעקבות העלייה בהשפעה הרוסית כולל במדינות המכתרות אותה? עליה לבחון מחדש את אופן חלוקת היחסים עם הגדולות – רוסיה, ארה"ב, האיחוד האירופי וסין, לחזק קשרים עם רוסיה בהיבט הכלכלי והאסטרטגי ולא להניח את כל "הביצים" רק בסל המערבי. כל זה כדי למנוע את הישנות מצב היחסים ששרר במלחמה הקרה בה רוסיה תמכה באופן מובהק במדינות ערב נגד ישראל. מצב כזה יוביל לתחרות בין מעצמתית ולחזרת "תיאטרון המלחמה הקרה" באזור שגם המעצמות וגם השחקניות האזוריות לא יצאו ממנו נשכרות.
תוצרת המזרח התיכון 