המאמר התפרסם באתר nrg ב-18.8.2016
על פי רוב סיפרה לנו התקשורת שאירועי “האביב הערבי” נגרמו לאור מאבק סוני-שיעי או עקב מניעים מהפכניים כגון התעוררות האזרח הערבי לדמוקרטיזציה, הנגישות שהעניק האינטרנט למידע חופשי ומיאוס האזרח בשחיתות ובדיקטטורה. המתעמקים חיפשו סיבות מתחת לאדמה, בירידת מכירות ומחירי הנפט בעקבות ההאטה הכלכלית שנגרמה ממשבר הסב-פריים מ-2008, שכן מאז משבר הנפט בשנות ה-70 מחקר המזה”ת בעת המודרנית "נכבש" ע"י סוגיית הנפט.
שכחנו "לספור" את המים. השארנו אותם בסיפורים הרומנטיים על מלחמות השבטים הבדואים במדבר על משאבים למרעה ולגמלים. אבל המים עדיין מחלחלים ומזרימים סכסוכים באזור, מעל פני השטח המזה"ת נשאר צחיח עם מאבקים על משאבים בסיסיים מצומצמים.
חוסר בזהב הכחול או ניצול פרימיטיבי שלו היו גורמים משמעותיים בקידום אירועי "האביב הערבי" שהמדיה לא עסקה בהם.
בתימן מצוקת המים היוותה זרז למלחמת האזרחים בין השבטים השיעים (החותים) לממשל בצנעא. תימן נחשבת למדינה עם עתודות המים הדלות ביותר בעולם הערבי, ובאזורים ההרריים שלה, היכן שגרים רוב החותים, המצב קשה במיוחד. בכל פעם שמתרגשת בצורת על המדינה הם הראשונים שמצויים בסכנת תת־תזונה. הממשל בצנעא פיתח תשתיות וחילק את המשאבים הדלים באופן סלקטיבי ומתוך העדפות שבטיות. אי לכך החותים, שגררו כעס רב שנים על יחס מפלה, פתחו במאבק חמוש ב-2015. לנו סיפרו שהלחימה נבעה ממניע עדתי סוני-שיעי, אבל הטריגר הראשוני הוא מאבק על משאבים בסיסיים.
במצרים ניצול פרימיטיבי של מי הנילוס הוא מהגורמים להכתרתה בתואר המפוקפק יבואנית החיטה הגדולה בעולם, עובדה שדרבנה את נפילת משטר מבארכ. התלות הגדולה מידי ביבוא חיטה והעלייה במחיר העולמי ב-2010 עקב פגעי טבע כבצורת ביצואניות חיטה עיקריות כמו סין ורוסיה, גרמו לעלייה במחירי הקמח והלחם ברמה שהמשטר התקשה לסבסד. אי לכך אזרחי מצרים, שהתרגלו לסבסוד ממשלתי של מצרכי בסיס, יצאו לרחובות והפילו את מבארכ.
בסוריה החלה ההתקוממות נגד משטר אסד במחוז החוראן שהיה לנפגע הקשה ביותר מהבצורת שפקדה את המדינה בין 2011-2006. הבצורת גרמה לאיבוד יבול, לעלייה במחירי המזון, לעלייה באבטלה ולהגירה לערים. מחאות מקומיות בחוראן וסביבותיה כתוצאה מעלייה ביוקר המחייה ובאבטלה הפכו במהרה להתקוממות נרחבת. את מקום המפגינים החלו לתפוס קבוצות חמושות שהתעמתו עם כוחות הצבא ברחבי המחוז.
בנוסף, מחלוקת על חלוקת מי נהר הפרת היא מהמניעים ליחסים העכורים בין תורכיה לסוריה בעשורים האחרונים שגרמו לארדואן להתעלם מפעולות דאע"ש בסוריה אם לא מעבר לכך. דרך נוספת של תורכיה ליצור כאוס בסוריה הייתה בהורדת קצב זרימת מי הפרת באמצעות סכריה שלה, זאת על בסיס צילומים למן שנת 2014 המעידים על ירידת מפלס המים בסכרים הסוריים (למטה).
מתברר שגם היום משאב המים משחק תפקיד בהנעת מהלכים באזור. ובאותה מידה שיכול לסכסך ולגרום לאי יציבות, יכול משאב זה לקרב בין מדינות עם מקורות מים משותפים, ובין מדינה בעלת יכולות טכנולוגיות בתחום ההתפלה וההשקיה לבין שכנותיה.
תוצרת המזרח התיכון 