המאמר התפרסם באתר ועיתון 'הארץ' ב-28.4.2015
החלטת סעודיה להוביל קואליציה של עשר מדינות ערביות לפעולה צבאית בתימן היתה רגע מכונן למלך הטרי, סלמאן בן עבד אל־עזיז. בשיתוף עם מדינות המפרץ הערביות (ה־GCC) וגיבוי של מדינות מערביות רבות, סעודיה פועלת צבאית נגד המורדים השיעים־זיידים — החותים — שהשתלטו על אזורים אסטרטגיים בתימן ומקבלים סיוע וגיבוי מאיראן.
מפתה לראות בכל סכסוך שבו מעורבות איראן וסעודיה במסגרת מאבקן המתמשך על עליונות אזורית, מאבק עדתי בין שיעים לסונים. הסכסוך בעיראק, התסיסה הפוליטית בבחריין, והמאבקים בלבנון — כל אלה מציגים שכבות עמוקות של אלימות עדתית מתודלקת, שהרסה קהילות שחיו זו לצד זו דורות רבים. ולאור העובדה שהחותים הם מיעוט עדתי עם זיקה לשיעה (זיידים), הפועל ישירות, בתמיכת איראן, נגד ממשלת הרוב הסוני שמגובה על ידי סעודיה ומדינות ה־GCC הסוניות, יש נטייה לראות את מה שקורה בתימן באופן דומה.
אולם הסכסוך בין החותים לממשל המרכזי לא החל כמאבק עדתי בין סעודיה לאיראן. יתרה מזאת, לתימן אין מסורת של איבה סונית־שיעית. אמנם לזיידים זיקה לשיעה, אך מכל פלגי השיעה הם הכי קרובים לסונים במונחים של מנהגי דת. כדי להבין את שורש הבעיה יש לזכור שתימן היא מדינה ענייה, מוכת סכסוכים על משאבים בסיסיים. הממשלה מחלקת את המשאבים הדלים באופן סלקטיבי, ומתוך העדפות שבטיות, והחותים, כ–35% המאוכלוסייה, גוררים כעס רב שנים נגדה על יחסה המפלה כלפי מחוז צעדה בצפון תימן, שבו רובם חיים.
תימן נחשבת למדינה עם עתודות המים הדלות ביותר בעולם הערבי. הגישה למקורות מים ראויים לשתייה קשה, ורמת התברואה נמוכה, כמו בכמה מהמדינות שמדרום לסהרה באפריקה. באזורים ההרריים של תימן, ובהם מחוז צעדה שבצפון מערב המדינה, המצב קשה במיוחד. תושבי המחוז הם הסובלים העיקריים מהמחסור במים במדינה, ולפיכך בכל פעם שמתרגשת על המדינה בצורת, הם הראשונים שמצויים בסכנת תת־תזונה. ההשקעות הממשלתיות בפיתוח ושימור תשתיות מים ותברואה בכפרי המחוז לא היו משמעותיות עד עתה, ובלי הסיוע של ארגונים כמו הצלב האדום עלול היה להתפתח משבר הומניטרי. בנוסף, תושבי רמת תימן הם העניים ביותר, עם אחוזי האבטלה הגבוהים ביותר במדינה שממילא סובלת משיעורי עוני ושיעורי ילודה גבוהים.
הטריגר לסבב האלימות הנוכחי, והיו רבים מאז 2004, בין הממשלה לחותים — סבב שהוביל לסילוקו של הנשיא עבד רבה מנצור האדי — היה זעם החותים על כוונת הממשלה לקצץ בסובסידיות הדלק באוגוסט 2014, בין היתר עקב הידלדלות עתודות הנפט במדינה, ובשל חלוקה לא שוויונית שהעדיפה את המקורבים למשטר. יש להביא בחשבון את העובדה שלחותים תודעת שלטון מפותחת. עד המהפכה, ב–1962, מי ששלטו בתימן במשך אלף שנה היו אימאמים זיידים, ולכן ההדרה מהשלטון והקיפוח בחלוקת המשאבים אינם מתקבלים בכניעה ובשוויון נפש.
יש נטייה בתקשורת לחפש מניעים מגמתיים או רומנטיים לאירועים שהתרחשו במסגרת "האביב הערבי". פרשנים רבים תירצו את ההתקוממויות העממיות שהחלו ב–2011 במצרים ובסוריה בשלל נימוקים מהפכניים־משלהבים, כמו השראת ההתקוממויות שקדמו להן, הנגישות למידע שהעניק האינטרנט, תחושות המיאוס באוכלוסייה מהשחיתות והדיקטטורה וכדומה. אך כמו בתימן, גם בסוריה ובמצרים, את ההתקוממויות הצית קודם כל דלק העוני והמחסור: בסוריה היתה זאת הבצורת הקשה שפקדה אזורים חקלאיים מוכי עוני ואבטלה, וצמצום הסובסידיות והתמיכות הממשלתיות שניתנו למגזרים חלשים, ובמצרים, הקטנת הסבסוד הממשלתי שהביא להתייקרות הלחם, הדלק והחשמל. לא, האש לא הוצתה בגלל מתחים בין סונים לשיעים, גם אין מדובר במהפכה הרואית נגד הדיקטטורה. מקור התבערה הוא קודם כל העוני וחוליי הכלכלה.
תוצרת המזרח התיכון 